עירית הרצליה - מתן פס"ד ושלילת זכות גישה לערכאות

עיריית הרצליה (להלן: "התובעת"), הינה רשות מקומית כמשמעותה בפקודת העיריות. גב' ורדימון סלס הדרה (להלן: " הנתבעת 1"), רשומה כבעלים של הנכס ברחוב שבט מנשה 50 בהרצליה הידוע גם כגוש 6667 חלקה 587 תת חלקה 8.

בהתאם לטענת הנתבעת 1, אחיה, מר ורדימון אמיר (להלן: "הנתבע 2") הוא אשר החזיק בפועל בנכס האמור. הנתבעים לא שילמו את המיסים העירוניים בעבור חיובי מים החל מיום 01/11/01-30/06/02 ובעבור חיובי ארנונה מיום 01/01/02-30/08/02. לגישת התובעת ובהתאם לדו"ח  היתרות (צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן), נותרו הנתבעים חייבים ביחד ולחוד בגין הנכס אשר ברשותם והמצוי בשטח המוניציפאלי של התובעת סך של 104,391 ש"ח כולל אגרת שמירה.

ביום 02/05/04 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת 1. בבקשת רשות להתגונן אשר הוגשה העלתה הנתבעת 1 טענות באשר לשטח הנכס.

ביום 17/01/07 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן אליו צורף הנתבע 2 כנתבע נוסף. לגישת התובעת כל ניסיונותיה לאשש את טענות הנתבעת ביחס לשטח הדירה נתקלו בסירוב מצד הנתבעת 1 (העתק הפנייה לנתבעת 1 צורף כנספח ד' לכתב התביעה המתוקן).

הנתבע 2 לא הגיש כל כתב הגנה ותחת זאת ביום 30/04/08 הגיש מסמך שהכתיר במילים "מידע וצווי פיקוח עליון הנדסת בניין". על אף שקראתי בעיון רב את טענותיו של הנתבע לא הובהר ההקשר בין התביעה שבפני לבין הטענות אשר הועלו אשר עסקו בין היתר בועדת וינוגרד, התנהלותם של אישי ציבור, שירותים אשר ניתנו על ידי משרדו של הנתבע 2 לשגרירויות שונות בתחום הנדסת הבניין, וכן עניין אכיפת ליקויי בניה שונים במבנים ציבוריים. כך למשל טען נתבע 2 במסמך הנ"ל:

" כב' נשיא ארצות הברית בעבר ג'ימי קרטר, מיהר ליצר הרתעה, כשאיים על אחמיניג'אד ב- 150 פצצות גוג ומגוג, מן המחסנים שלנו. כאן מתחברים לעניין, עורכי הדין והמשיב, בנושא שימור הידע והפוטנציאל המדעי שפותח במשרדים שונים בארץ, שיהיה בו בכדי לחסל את הבעיה, ולמנוע את הצורך, לבזבז פצצות מהמחסנים שלנו, בשלב כה מוקדם ומכאן כמובן לשאלה החשובה, האם עורכי דין מתוחכמים רבים קטנים, שלא מצטרפים לכדי מלחמה, אבל נותנים יעילות בהשגת המטרה והרתעה. על עורכי הדין ומערכת המשפט, לעמוד לדין בפני כב' בית הדין הצבאי, לבחינת סוגיה זו, על פי חוק בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם, וחומר שהגיש המודיע בעבר".

בהחלטתי מיום 03/05/07 הבעתי את תמיהתי באשר להקשרם של הטיעונים אשר הועלו ובין התביעה הנדונה, ומשכך נקבע קדם משפט על מנת לברר את הסוגיה לגופה, ולנסות להבין מה בפי הנתבעים.

בדיון מיום 22/06/08 העלו הנתבעים ארוכות את טענותיהם, אולם רוב רובם של טענותיהם כלל אינן רלוונטיות למקרה שבפני ואינן עוסקות בשאלת חוב הארנונה אשר בגינו הוגשה התביעה. הנתבע 2 בחר להעלות טענות שונות בנושאים שונים בהם (דיון מיום 22/06/08 עמוד 19 שורות 9-20):

"הם מחפים על חציבות של רבי קומות, של שגרירויות, ולכן לא הגישו דוחות בטיחות. הכוונה שלהם להתיש אותי כל הזמן בכל מיני שטויות, בכל מיני ארנונות הם לא נותנים לי אספקת מים, אך אין להם חשבונות מים, אז יצרו מצב שלא ניתן לעבוד שם ולא לתחזק עד כדי התנכלויות; כל המטרה של ההתנכלויות.

לשאלת בית המשפט, האם המצאתי לב"כ הצד שכנגד את הבקשות שהגשתי לבית המשפט, אני  טוען שהיא לא זכאית לקבל מסמכים, הקביעה שלי לגבי משרד של ספלר וכו' זה סוכנות ק.ג.ב. ואפשר לברר את זה בבית הדין הצבאי. הבעיות הבטיחותיות שהיו ולכן היא לא זכאית לקבל. הן גרמו נזק נורא למשרד הביטחון. ניסיתי בזמנו להשיג משרון חיילים בכדי לטפל בשחיתות.  מאחר והדיונים בתיק האלה נדחו והיו לי תיקים נוספים, אני  עיקלתי בגלל שלא הגישו דוחות בטיחות עיקלתי בתי המשפט כולל בית משפט זה, בכדי שעורכי דין שלא מציגים את האמת ולא דואגים לבטיחות העם ולא לבטיחות שגרירויות, בכדי להגן על העם מאנטישמיות בכדי שעורכי דין יצטרכו להוציא ויזות בכניסה לבתי המשפט".

נתבעת 1 הצטרפה לקו הטיעונים של נתבע 2 (פרוטוקול מיום 22/06/08 עמוד 20 שורת 11-15):

"הרקע לדבריו של אחי הוא בכך שהחלו להכניס בדומה למינויים פוליטיים לבניינים שתוכננו במשרדנו כל מיני ארחי פרחי לבצע עבודות הנדסיות. בניגוד לדעתו של המהנדס המתכנן, של אבי ז"ל,  כאשר אבי התנגד לבניות האלה. לדוגמא את בית אמות משפט, ששוכן בקרבת בית משפט זה, שיש בו שגרירויות זרות, זה בניין מבטון דרוך, ואז אסור לעשות שם שום שינוי שיפגע בדריכה כי אפשר להחליש את כל הבניין ושם גם חצבו קיר של מעלית בניגוד לדעתו של אבי ז"ל ועשו טיפולי קורוזיה. אבי ז"ל בנה בניינים  עם מקדמי ביטחון נגד רעידות אדמה".

ובהמשך  (שורות 26-29)

"בחומר שהגשתי לבית המשפט הוגש גם פירוט...  הפשע השמדת עם זה שיכול להיות שיום אחד בניינים התמוטטו.

כב' בית המשפט צריך לדרוש ממערכת השלטון המקומי לבדוק בשטח מה קורה בבניינים ולראות שהם לא תואמות את התוכנית המקורית."

טענותיהם של הנתבעים, על אף חשיבותם הרבה, כלל אינם נוגעים לסוגיה שבפני. הקשבתי בקשב רב לטיעוניהם של הנתבעים אך סבורני כי אין בידי להושיע ואין בית משפט זה הערכאה הנכונה לדון בסוגיות הרות גורל אלו.

באופן העקרוני, ראוי לחזור ולהדגיש כי החיוב לשאת במסי הארנונה, בדומה לחיוב לשאת במסים אחרים, צריך שיחול על כלל הציבור הנהנה מאותם שירותים הניתנים על-ידי רשות מקומית. כפי שפורט בהרחבה בבג"ץ 6741/99 יקותיאל נ' שר הפנים, פד"י נה(3) 673 נקודת המוצא היא ש"תושביה של רשות מקומית חיייבים כולם - על דרך העיקרון - בתשלום ארנונה לרשות".

ב"כ התובעת המלומדת הפנתה את בית המשפט לפסק דין של בית המשפט העליון מפיה של כב' השופטת עדנה ארבל  ברע"א 1809/07 עיריית הרצליה נ' גיא לוי בע"מ , רע"א 1888/07 עיריית הרצליה נ' חיים שרוני, מרים שרוני.(להלן: "עניין עיריית הרצליה").

בעניין עיריית הרצליה נדונו ערעורים על החלטות שנתתי בעבר ובהם ניתנה רשות להתגונן בפני תביעות בגין מיסים מוניציפאליים. השקפתי הייתה כי זכות האזרח לגישה לערכאות היא בין זכויות היסוד של אזרח במדינה דמוקרטית ובכדי לשלול זכות זו יש להציג טיעונים כבדי משקל. במיוחד טענות כבדות משקל כגון שטח הנכס לא נכון, מחזיק לא נכון וטעויות בחישובי העירייה נשמעים מפי האזרח. סברתי שאם הוכח כי האזרח לא קיבל את הודעת חוב הארנונה או שקיבל אך לא הופנתה תשומת ליבו לעובדה שביכולתו להשיג על כך תוך 90 יום וכי תישלל זכותו לטעון טענות בעניין בבית המשפט בעתיד אם לא יעשה כן, לא ניתן יהיה לחסום את דרכו בבית המשפט.